פסק-דין בתיק ת"א 1529/99

ההליך

1.         התובעת, העוסקת, בין היתר, ביזמות וקבלנות בנין, בנתה פרויקט למגורים בהיקף של 534 יחידות דיור בשכונת רמת הארזים בהר כנען שבעיר צפת. בניה זו בוצעה במסגרת התקשרות חוזית בין התובעת לבין הנתבעת, באמצעות משרד הבינוי והשיכון (להלן - " המשרד").

במסגרת ההתקשרות וכתמורה בגין בניית המבנים ומכירתם לנתבעת, קיבלה התובעת סכום כולל של כ- 79 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ.

2.         לטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לה סכומי כסף שונים בגין בנית יחידות הדיור שבפרויקט ובגין רכישתן על ידה.

בכתב התביעה, שהוגש ביום 11.11.99, תבעה התובעת סכום של 9,938,445 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה) בתוספת מע"מ, לפי הפירוט הבא:

א.         עבור הוצאות מיוחדות ועלויות נוספות שהיו לתובעת בגין פיתוח החצר (כתוצאה מאופן הצבת המבנים ביחס לפני הקרקע), סך של 5,300,185 ש"ח.

ב.         עבור תוספת חיזוקים למבנים לשם הגנה מפני רעידות אדמה צפויות, סך של 2,367,572 ש"ח.

ג.          עבור ביצוע פרצלציה, סך של 362,066 ש"ח.

ד.         עבור רישום המבנים כבתים משותפים, סך של 1,524,811 ש"ח.

ה.         עבור הפרשים והוצאות מימון, סך של 196,850 ש"ח.

ו.          עבור הפרשי ריבית והצמדה שנצברו עקב עיכוב בביצועם של תשלומים, סך של 157,577 ש"ח.

ז.          עבור הפרשי התייקרויות, סך של 29,384 ש"ח.

3.         הנתבעת, מצדה, הגישה תביעה שכנגד, שהטענה המרכזית שנטענה בה התייחסה לתנית העדר תביעות שנכללה באחד ממסמכי ההתקשרות שבין הצדדים (פרק י' למחירון, נספח יד' למוצגי התובעת). על-פי טענה זו, משהגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת, על התובעת להשיב לנתבעת סכום כסף שקיבלה כ"תוספת העדר תביעות", ואשר שולם לתובעת כחלק מהתשלומים השוטפים שהועברו אליה על-ידי המשרד. יצוין, כי שוויה הכספי של תוספת העדר תביעות, עמד על 6,736,435 ש"ח ליום הגשת התביעה, ויש להוסיף עליו גם מע"מ.

4.         בפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 29.12.03 (להלן - " פסק הדין המקורי") התקבלו תביעות התובעת בפריטים הנזכרים לעיל בסעיפים 2(ב), 2(ה), 2(ו) (באופן חלקי) ו- 2(ז). נדחתה התביעה שעניינה פיתוח החצר (סעיף 2(א) לעיל). באשר ליתר סעיפי התביעה, התובעת הודיעה בדיון שהתקיים ביום 6.11.02, בפתח שמיעת הראיות, שהיא מבקשת למחוק את התביעה שעניינה הפריטים שנזכרו לעיל בסעיפים 2(ג) (פרצלציה) ו- 2(ד) (רישום בתים משותפים), וזאת "כדי למקד את הדיון בנושאים שנראים לנו בעלי משמעות כספית ועניינית", כדברי בא כוחה.

עוד נפסק בפסק הדין המקורי, כי דין תביעתה הנגדית של הנתבעת בענין החזר תוספת העדר התביעות להתקבל. התקבלה גם תביעה שכנגד בענין אחר, בסכום של 223,473 ש"ח ובתוספת מע"מ.

תוצאת פסק הדין המקורי היתה, שהתובעת חויבה לשלם לנתבעת סכום של כ- 4.4 מיליון ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסכום כולל של 175,000 ש"ח.

5.         התובעת ערערה על פסק הדין המקורי לבית המשפט העליון והנתבעת הגישה מצדה ערעור שכנגד (ע"א 1480/04). ביום 5.12.06 ניתן על-ידי בית המשפט העליון "פסק דין חלקי" בקשר עם הערעורים הנ"ל (להלן - " פסק הדין החלקי").

בית המשפט העליון קיבל את ערעור התובעת בחלקו. הערעור התקבל ביחס לטעות סופר שנפלה בסעיף 19 של פסק הדין המקורי, באשר לסכום בו חויבה הנתבעת בגין תוספת עבור חיזוקים מפני רעידת אדמה צפויה.

בנוסף, וזה העיקר, התקבל הערעור בנוגע לחיובה של התובעת להחזיר לנתבעת את הסכומים שקיבלה כתוספת העדר תביעות.